עוצמה, סמכות וכסף 

מאמר זה מניח כי העוצמה נרכשת ובאה לביטוי על ידי שילוב סינרגטי של הכוחות הפנימיים המממשים עצמם באופן עצמאי, ומותנית ביכולת לתפקד בכוחות עצמיים וכרוכה בעצמאות. השורש ע.צ.מ מאפשר לנו לבחון את הדרך לעוצמה, ולגייס את תעצומות הנפש הדרושות לכך ש"נרגיש בעצמות" את העוצמה. המילים עצמי, עוצמה, עצמאות, ועצמות (שלד), מקיימות ביניהן מערכת יחסים המהווה את תהליך ההתעצמות, שהוא תהליך המימוש העצמי, שבעיקרו עוסק במערכות היחסים שלנו עם עוצמה, סמכות וכסף. מאמר זה טוען שמערכות היחסים עם עוצמה, סמכות וכסף הינן מערכת יחסים אחת. כשהדרך בין העוצמה לשפע עוברת דרך הסמכות, והבנייתה כסמכות פנימית מקדמת.

ההנחה היא שלכל מערכת ישנו דחף מולד לממש את עצמה, לתת לעוצמה שבה לבוא לביטוי, המלווה בפחד מהמחירים שנראה שיגבו ממנה אם היא תעשה זאת. הפחד והדחף הם תמונת מראה אחד של השני (פ.ח.ד. ד.ח.פ), כל אחד מהם, ושניהם יחד, הם תמונת מראה של המערכת. שניהם טבעיים, שניהם תפקידם לכוון אותנו בדרכנו. הפחד "סופר" מחירים, והדחף "סופר" רווחים, הפחד מזהה סכנות והדחף מזהה הזדמנויות. כל אחד מהם מזין אותנו ברעיונות ומחשבות על האופן בו הדברים מתרחשים. חונכנו על ברכי הצניעות, הנדיבות, הנתינה וההסתפקות במועט, ופיתחנו, עם השנים, פחד ממחיר העוצמה שמתבטא בחשיבה המניחה ש:
עוצמה=כסף=כח=סמכות=כוחניות
=
אי-יושר
=
"זה נוגד את הערכים שלי"
=
"זה לא אני"
או לחילופין:
אי-יושר
=
ניכור=בדידות
=
מחיר גבוה מדי
וניתקנו מגע עם העוצמה הפנימית שבנו, עם הסמכות ועם הכסף המייצג את השפע במובנו הגשמי, והסתפקנו במובנו הרוחני, במובנים עמוקים שחלקם הגדול בלתי מודעים לנו. לכן, ניתן להניח שלרובנו קשה יותר עם המשמעות הראשונה של ההשפעה (השינוי המתחולל בזולת בעקבות המגע עמנו), וקל יותר עם המשמעות השנייה של ההשפעה (נתינה, נדיבות - שיתוף אחרים בשפע), אך אם נאמץ את התפיסה הכוללת הרואה באור חיובי, ולכן מחייבת, את הנתינה כערך לצד השפעה והפעלת סמכות, ניווכח כי העוצמה, לא רק שאינה מאיימת, היא מדבקת!!! זאת למרות שהשפע, במקרה של העולם העסקי-כלכלי, לא בא לביטוי רק בהיבט הרוחני ונמדד בסיפוק, אלא גם בביטוי הגשמי הנמדד בכסף. יתר על כן, כיצד נוכל להיות נדיבים, לחלוק ולחלק את השפע אם לא יהיה בידינו שפע? אם לא נאפשר לשפע שמגיע לנו ומגיע אלינו להתממש בשני המובנים, הרוחני והפיננסי? האם ניתן להתמיד ולתת, לחלוק, לאורך זמן בשפע שאין לנו?

תפיסה זו מתייחסת לגבי תפיסת עצמנו כבעלי עסק, ומתחזקת כשמדובר בעסקים בהם בעל העסק הוא העסק, הוא המפעיל את הסמכות המקצועית, היא זו אליה מגיע או לא מגיע השפע. ההתנהגות וההתנהלות שלנו מונעת ונגזרת מהאופן שבו אנו מתייחסים לכל אחד מהמושגים: סמכות, עוצמה וכסף. תהליך ההתעצמות הוא תהליך של חשיבה מחודשת, והתנהלות בהתאם לפרדיגמות ולתפיסות בהן בחרנו, ולא כאלו ה"שתולות בראשנו כתוכנות אוטומטיות". למעשה, מדובר בליצור את עצמנו עוצמתיים, סמכותיים, שופעים ומשפיעים. תהליך זה מזמין אותנו לברר לעומקו כל אחד מהמושגים הללו.

עוצמה
בבסיס המושג עוצמה מתקיימת ההנחה שמשאבים קיימים בשפע, יש מספיק עבור כולנו. הנחה זו עומדת בניגוד לתפיסה התחרותית לפיה קיים מחסור במשאבים, ולכן נוצר מצב בו 'אדם לאדם זאב', מלחמת הכל בכל, במטרה להשיג כמה שיותר משאבים. יש בבסיס הגישה את ההבנה שלכל אחד יש את המקום המיועד לו, שם הוא בשיא עוצמתו ושם ממתין עבורו השפע. זה המקום הנכון לו, (תרתי משמע, המקום הנכון (מוכן) עבורו, שם הוא מרגיש שנכון לו להיות. במקום הזה הוא יכול להיות עצמו באופן אותנטי, ומשם הוא יוכל לדאוג לעצמו וגם לזולת, שכן קיימת יכולת לפעול בכוחות עצמיים הקורנים מבפנים, מוקרנים החוצה ומקרינים על אחרים. לכן התהליך והתוצאה הולכים לכיוון של עוד יותר: חוויה של סיפוק ומימוש עצמי - שליטה בחיים, ניהול החיים, יצירת החיים, והנאה מהחיים. עניין זה כרוך בנכונות להתחבר לעוצמה ולתת לה לבוא לביטוי, תהליך הדורש אמונה שלנו בעצמנו וביכולותינו לחיות את חיינו בעלי עניין ומשמעות. כדי להגיע לעוצמה עלינו להגיע לקבלה עצמית, ביטחון עצמי ונכונות לקחת אחריות על בחירות, קבלת החלטות וכלכלת משאבים - ניהול המשאבים באופן בו מושקעים פחות משאבים ומופקת יותר תמורה. כאשר אנחנו בשיא עוצמתנו יש לנו עודפי משאבים באמצעותם נוכל לממש את עצמנו על ידי תמיכה במימוש עצמי של אחרים, להעצים את הזולת, ולהעצים את עצמנו עוד יותר (עסקים ביקשנו, לא?). בתחום העסקי עניין זה בא לביטוי בכך שעסקה טובה, יציבה, הוגנת, המכירה בערך, בסמכות ובעוצמה היא עסקה שבה אנו מבקשים להעניק לזולת את מה שאנו מייחלים לעצמנו. אם בקשנו ידע, נלמד, אם בקשנו אהבה, נאהב ונאפשר לו לאהוב, אם שאפנו לזמן איכות, נגרום לו הנאה, הסמכות שלנו תתבטא בכך שנסמוך על אחרים, והעוצמה על ידי העצמת הזולת, ואם ייחלנו לשפע - נעזור לו להשיג שפע. פה טמון המפתח לעוצמה - המחויבות המתקיימת בו זמנית לאותנטיות (הווה אומר - לעצמנו), ולאינטגריטי (הווה אומר - לזולת) היא המחויבות לסינרגיה עם המערכת הבין-אישית. משהגענו לזאת, הרי סיגלנו לעצמנו יכולת לקבל את הזולת קבלה אמיתית, להיות בטוחים בו, לתת אמון באחריותו וביכולתו, ולאפשר לו להתעצם, לקחת אחריות ולקבל החלטות. ביכולתנו לסמוך עליו ולהפקיד (מבלי להפקיר) בידיו סמכויות. בכך, אנחנו יוצרים סינרגיה, מעצימים אותו ובמקביל, את עצמנו עוד יותר. הסינרגיה בין מערכות היא מצב בו מתקיים הכלל האומר כי 1+1>2. שילוב הכוחות, היחס בין תתי המערכות, יוצר מצב בו נוצרת מערכת שבה גם כל חלק עומד בפני עצמו וגם מהווה חלק במערכת רחבה יותר. זהו מצב של שילוב כוחות ושילוב מערכות מזרז, מצמיח, מאחד ומחזק. תנאי ראשון להשגת שיתוף פעולה סינרגטי הוא הנכונות לפתח אמון כאקט רצוני. אקט זה עומד בניגוד לחשדנות המבוססת על תפיסת העולם העיסקי-כלכלי כעולם תחרותי. כששוב, ההנחה היא שבשיתוף פעולה סינרגטי יש מקום לכולם. אם כן, מדוע אנחנו חווים קושי בלהיות חלק משיתוף פעולה? לא קל לנו לשתף פעולה, בין היתר מפני שברובד הכי עמוק וראשוני קשה לנו לחיות בשיתוף פעולה עם כל החלקים המתקיימים באישיות שלנו ולהיות אדם שלם. השלמה בין חלקינו היא הדרך לחבר אותם לשלם (שוב, להבדיל ממושלם) עוצמתי. חוסר השלמה בין חלקי האישיות של עצמנו מתבטא בחוסר קבלה עצמית, קושי בהגשמה ומימוש עצמי ושחיקה מהמלחמה המתמדת בין החלקים השונים. כאשר נגלה הבנה כלפי כל החלקים שלנו, נבטא סליחה, נקשיב, נאהב ללא תנאי, נהיה סבלניים וסובלניים, נכיל, נשתף ברגשות שלנו, נאפשר את שיתוף הפעולה בין כל החלקים שבנו נוכל להפוך את עצמנו ל"צוות" עוצמתי הפועל בהרמוניה. במצב כזה קל יותר לוותר, לאפשר ולשחרר מתוך לקיחת אחריות, ומבלי לחוש הקרבה או קורבנות. חשוב לציין כי החלת המונח שיתוף פעולה מתכוון להיבט הרחב של שיתוף, של שלמות, שבתוכם יש גם קשיים, גם חילוקי דעות, גם תחושות שליליות המזמנות לנו הזדמנות להשלים עם רובד נוסף ולהתקרב אל השלם שלנו עם עצמנו. לכן, עלינו להתחיל בשינוי הפנימי. משם נובע השינוי החיצוני, ואחרי שניצור משהו שלם בתוכנו נוכל להמשיך ליצירת שלמות עם הזולת.

סמכות אתית בעלת ערכים
בבסיס המושג סמכות מתקיימת הנחה כי סמכות הנה כוח מיטיב באופן הדדי, להבדיל ממרות, הנתפסת ככוח המתבסס על הצורך של בעל הסמכות להיטיב עם עצמו על חשבון הזולת. הסמכות, ככוח מיטיב כרוכה בערכי הליבה לפיהם פועלת המערכת, ועליהם מבוססת קבלת ההחלטות שלו. ערכיו של עסק, נגזרים מהקוד האתי של התחום המקצועי ומהעמידה בכללים אתיים שהעסק הציב לעצמו. הפעלת סמכות באופן ההולם את הערכים, האתיקה, מהווה את המקור העיקרי להכרה בסמכותנו המקצועית. האתיקה מעניקה לזולת חוויה שהסמכות המקצועית, מנוהלת כיאות. עקביות ורציפות בהתנהלות האתית שלנו בניהול הסמכות היא זו שמהווה מגנט לאותם אלה שחפצים בשרותנו, שכן, מסתבר, ששיתופי פעולה פוריים, הן חברתיים והן עסקיים מתרחשים בין אנשים בעלי דומות בערכים ושונות ביכולות. זו הדרך בה מגיעים אלינו הלקוחות המתאימים.
האתיקה בהתקשרות העסקית-מקצועית כרוכה באחריות אישית ומקצועית, שמשמעה לקחת אחריות על פועלנו ועל נגזרותיו, משמעויותיו והשפעותיו מבחינה פרקטית ומוסרית. מעצם היותנו בעלי מקצוע, הרי בעניין מסוים עלינו להוות דמות סמכות, להיות בר-סמכא. הקושי באחזקת ובהפעלת סמכות קשור לתפיסות בהן אנו מחזיקות בהקשר לשאלה - מה היא סמכות ומהן משמעויותיה? - האם אנו מחזיקים בתפיסות (בין אם במודע ובין אם לא) הרואות בה מרות המחזיקה באמצעים לשליטה וכח באופן בלתי הוגן, או לחילופין, אמצעי המחזיק פוטנציאל לצמיחה והתפתחות עבור הזולת, ובאמצעותו - עבור עצמנו? בואו נבחן שוב את המושג סמכות, נחקור אותו, ונאמץ לעצמנו תפיסה חדשה או מחודשת, מודעת ומושכלת, שתתמוך ביכולת שלנו לנהל את הסמכות שלנו, האישית והמקצועית. לשם כך יש לעסוק בשאלה - סמכות מהי? הסמכות ניתנת להגדרה כ'כח לאשר'. להלכה, היא מוענקת ע"י המינוי, ההסמכה, האישור החיצוני, אך למעשה, היא מקבלת את תוקפה ממקבלי השרות. אחזקת הסמכות שלנו מתאפשרת רק כאשר קיימת בנו קודם כל הכרה פנימית ולגיטימציה לחובה ולזכות שלנו להחזיק בה.
בילדות, הסמכות היא כלי בידי החברה וסוכניה (לרוב ההורים והמורים) לעצב אותנו בהתאם לתפיסות החברה. כחלק מהמשימות ההתפתחותיות של האדם הבוגר, אנחנו נדרשים להפנים את מוקד הסמכות ולפתח סמכות פנימית. את אותה יכולת לאשר מה נכון ומה לא נכון, בכוחות עצמנו. היכולת הזו מקנה לנו עצמאות מהתלות בגורם סמכות חיצוני. העצמאות כרוכה באחריות מלאה על החיים. בתחום העסקי, עצמאי (עוסק מורשה = עוסק מאושר, תרתי משמע ?), משמעו בעל אחריות מלאה על עצמו ועל עיסוקיו ועסקיו. בתהליך ההתעצמות מתרחב המעבר ממוקד שליטה של סמכות חיצונית, למוקד שליטה של סמכות פנימית. לשם הפנמת מקור הסמכות עלינו לוותר על הרווחים המשניים הגלומים בהיותנו תלויים בסמכות חיצונית. הסמכות הפנימית באה לידי ביטוי בלקיחת אחריות על החיים, שמשמעותה הפחתה בערך המזל, הדטרמיניזם וחוסר האונים למולו והעצמת הערך העצמי והחוללות העצמית.

שפע - מבחן התוצאה החומרי
בהנחה שאנחנו רוצים (או מוכנים) באמת לממש את עצמנו, "להסתכן" בתשלום המחירים וליהנות מהרווחים של העוצמה, הרי העניין כרוך בכסף. הכסף הנו מדד בעל ערך כמותי המבטא הערכה לאיכויות של סמכות ועוצמה. לכן מקובל לכרוך קידום בסמכות בקידום בשכר המתגמל על העלייה בדרגת האחריות. היחס שלנו לכסף, הנובע מהתפיסות בהן אנו מחזיקים אודותיו, הוא המפתח ליכולת שלנו להגיע להגשמה עצמית, מכיוון שהן מפעילות אותנו באופן לא מודע. במידה וקיימת בנו מידה של רתיעה או התייחסות בשאט נפש למגע עם כסף, היא כנראה נובעת ממחשבה עמוקה הכורכת את השגתו או הפעלתו בדרכים בלתי ראויות ובלתי הולמות את מערכת הערכים שלנו. למעשה, אם נבחן זאת שוב, נזהה שגמול כספי הוא פעולה של המרת ערך איכותי בערך כמותי, פעולה המאפשרת לנו לשגשג, לצמוח לנוע ולהתקדם במטרה לממש את עצמנו. במידה ואלה פועלים גם למען הזולת, הרי השפע שלנו מדבק וממגנט את אותם אלה השואפים להשיג עבור עצמם את העוצמה, השפע והמימוש העצמי.
בעסקה אנו מעמידים לרשות מי שמעוניין בכך אפשרות לרכוש (ובכך לצבור רכוש גשמי או רוחני) את מרכולתנו - שרות או סחורה, המהווים עבורנו עיסוק בעל ערך. במידה והוא מצא בה ערך, הוא הופך ללקוח - בעל זכות לקחת את מרכולתנו. אנחנו ממשים את ההצעה, מספקים את השרות או את הסחורה. הלקוח מסופק ומעניק לנו הכרה בערך עיסוקנו בתמורה כספית. התמורה (=שינוי), מחוללת שינוי גם אצלנו וגם אצל הלקוח. הוא מקבל קבלה עבור כספו, המאשרת את קבלת התשלום (מלשון שלם), המצביעה על כך שהעסקה הושלמה, ומבשרת על שלום השורר בינינו. בכך קבלנו את גמולנו (מלשון גמילה), וניגמלנו - אנחנו והלקוח, מההתקשרות העסקית.
אי קבלת תשלום הולם או אי קבלת שרות הולם בהתאם לערך העסקה עבור שני הצדדים עלול לגרום תחושה של חוסר סיפוק (שוב - תרתי משמע), אצל מי מהם. תשלום גבוה או נמוך מערך המרכולת משפיע על טיבה ואיכותה של האינטראקציה בינינו לבין הלקוח. חוסר הסכמה לגבי ערך העסקה מעלה שאלות העוסקות בשליטה ובתלות. מחיר נמוך מדי משאיר את הלקוח בשליטתנו. המחיר הנמוך משאיר את הלקוח (וגם אותנו, במודע או שלא במודע) בתחושה שהוא חייב לנו ו"תלוי" בנו (ועלינו). מבחינתו, בהתאם לתפיסות שלו, הוא יעדיף להימנע מהקשר מפאת תחושת אי הנוחות בתלות, או ייענה לסוג כזה של התקשרות, המשרת את צרכיו באופן מסוים.
במקרה והעסקה מתקיימת למרות המחיר הנמוך, מערכת היחסים בינינו לבין הלקוח מגלגלת את עצמה בהתאם לתחושת חוסר הסיפוק, גם אם הוא בלתי מודע, לעבר מפח נפש: אם הלקוח מופעל מתחושה המניחה ש"אם קבלתי בחינם או בזול, הרי עתה עלי למצוא דרך לשלם במטבע אחר, שאינו כלכלי", ייתכן מצב שמערכת היחסים תתגלגל באופן בו הוא ישאף לרצות אותנו. עניין זה, גם אם אנו שבעי רצון ממנו, גובה מאיתנו, בסופו של דבר מחיר כבד. במקרים מסוימים הוא משפיע על איכות השרות (מה שחוזר אלינו מאוחר יותר כבומרנג), וכאשר הוא יוצא מפרופורציות, הוא עלול לגרום למפח נפש. לחילופין, אם הלקוח מחזיק בהנחה ש"אם בעל העיסוק/עסק אינו מעריך את עיסוקו ואינו מכיר בערכו הכספי, כפי הנראה הוא אינו בעל ערך", הוא עלול לזלזל במה שהוא מקבל, מה שעלול להראות לנו כזלזול בנו, ובתגובה נספק פחות. במקרה אחר הוא ימצא את הפגמים כדי להצדיק את הערך הנמוך של מה שהוא קבל. כך או כך, העסקה עלולה לגרום למפח נפש אצל שני הצדדים שנותרו בלתי מסופקים. גם מחיר גבוה מדי עלול לגרום למפח נפש. הוא עלול להשאיר אותנו תלויים בלקוח, אם הוא מחזיק בתפיסה האומרת - "שלמתי, וכעת מגיע לי". מערכת כזו עלולה לגרום למצב לא מודע ולא רצוי של תחושה בה אנו חייבים לו ומחויבים לספק לו עוד שרות או סחורה. גם פה שני הצדדים אינם מסופקים.
מכאן, כדאי לאמץ תפיסה חדשה, או מחודשת הטוענת שעל העסקה להיות הוגנת ולחתור לסיפוק כל הצדדים מתוך הכרה, העצמה והערכה הדדית, לא להדוף את מה שמגיע לי ואלי ולא להתכחש למה שמגיע לזולת, מה שאומר - לוודא שיגיע אליו.